השוכר את הפועל לקצות עמו בתאנים, אמר לו על מנת שאוכל תאנים, אוכל ופטור. על מנת שאוכל אני ובני ביתי, או שיאכל בני בשכרי, הוא אוכל ופטור, ובנו אוכל וחיב. על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה, בשעת הקציעה אוכל ופטור, ולאחר הקציעה אוכל וחיב, שאינו אוכל מן התורה. זה הכלל, האוכל מן התורה, פטור, ושאינו אוכל מן התורה, חיב

Maasros 2:8

היה עושה בלבסים, לא יאכל בבנות שבע. בבנות שבע, לא יאכל בלבסים. אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל. המחליף עם חברו, זה לאכל וזה לאכל, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכל וזה לקצות, חיב. רבי יהודה אומר, המחליף לאכל, חיב, ולקצות, פטור