מאה טבל מאה חלין, נוטל מאה ואחד. מאה טבל מאה מעשר, נוטל מאה ואחד. מאה חלין מתקנים מאה מעשר, נוטל מאה ועשר. מאה טבל תשעים מעשר, תשעים טבל ושמונים מעשר, לא הפסיד כלום. זה הכלל, כל זמן שהטבל מרבה, לא הפסיד כלום

Demai 7:8

מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין, ואמר, שורה החיצונה אחת מעשר, ואין ידוע איזו היא, נוטל שתי חביות לוכסן. חצי שורה החיצונה אחת מעשר, ואין ידוע איזו היא, נוטל ארבע חביות מארבע זויות. שורה אחת מעשר, ואין ידוע איזו היא, נוטל שורה אחת לוכסן. חצי שורה אחת מעשר, ואין ידוע איזו היא, נוטל שתי שורות לוכסן. חבית אחת מעשר, ואין ידוע איזו היא, נוטל מכל חבית וחבית

 סליק מסכת דמאי

היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו, והוא בבית המדרש או בשדה, אומר, שתי תאנים שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה, ועשר מעשר ראשון, ותשע מעשר שני. היו דמאי, אומר, מה שאני עתיד להפריש למחר, הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחלל על המעות

Demai 7:6

היו לפניו שתי כלכלות של טבל, ואמר, מעשרות זו בזו, הראשונה מעשרת. של זו בזו ושל זו בזו, הראשונה מעשרת. מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה, קרא שם

פועל שאינו מאמין לבעל הבית, נוטל גרוגרת אחת ואומר, זו ותשע הבאות אחריה, עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל, זו עשויה תרומת מעשר עליהן, ומעשר שני באחרונה, ומחלל על המעות, וחושך גרוגרת אחת. רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא יחשך, מפני שהוא ממעט מלאכתו של בעל הבית. רבי יוסי אומר לא יחשך, מפני שהוא תנאי בית דין

Demai 7:4

הלוקח יין מבין הכותים, אומר, שני לגין שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה, ועשרה מעשר, ותשעה מעשר שני. מחל ושותה

המזמין את חברו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת, מה שאני עתיד להפריש מחר, הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחלל על המעות

Demai 7:2

מזגו לו את הכוס, אומר, מה שאני עתיד לשיר בשולי הכוס, הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בפיו, ומחלל על המעות

המוכר פרות בסוריא, ואמר משל ארץ ישראל הן, חיב לעשר. מעשרין הן, נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן, חיב לעשר, מעשרין הן, נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם ידוע שיש לו שדה אחד בסוריא, חיב לעשר

Demai 6:12

עם הארץ שאמר לחבר, קח לי אגדת ירק, קח לי גלסקן אחד, לוקח סתם ופטור. ואם אמר, שלי זה, וזה של חברי, ונתערבו, חיב לעשר, ואפלו הן מאה