עסת הכלבים, בזמן שהרועים אוכלין ממנה, חיבת בחלה, ומערבין בה, ומשתתפין בה, ומברכין עליה, ומזמנין עליה, ונעשית ביום טוב, ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. אם אין הרועים אוכלין ממנה, אינה חיבת בחלה, ואין מערבין בה, ואין משתתפין בה, ואין מברכין עליה, ואין מזמנין עליה, ואינה נעשית ביום טוב, ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. בין כך ובין כך, מטמאה טמאת אכלין:
Challah 1:9
החלה והתרומה, חיבין עליה מיתה וחמש, ואסורים לזרים, והם נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידים והערב שמש, ואין נטלין מן הטהור על הטמא, אלא מן המקף ומן הדבר הגמור. האומר, כל גרני תרומה וכל עסתי חלה, לא אמר כלום, עד שישיר מקצת:
האוכל מהם כזית מצה בפסח, יצא ידי חובתו. כזית חמץ, חיב בהכרת. נתערב אחד מהם בכל המינים, הרי זה עובר בפסח. הנודר מן הפת ומן התבואה, אסור בהם, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן. וחיבין בחלה ובמעשרות
Challah 1:3
אלו חיבין בחלה ופטורים מן המעשרות. הלקט, והשכחה, והפאה, וההפקר, ומעשר ראשון שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, ומותר העמר, ותבואה שלא הביאה שליש. רבי אליעזר אומר, תבואה שלא הביאה שליש, פטורה מן החלה
יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר. אף הוא בטל את המעוררים, ואת הנוקפים. ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים, ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי
סליק מסכת מעשר שני
Challah 1:1
חמשה דברים חיבים בחלה, החטים והשעורים והכסמין ושבלת שועל ושיפון. הרי אלו חיבין בחלה, ומצטרפין זה עם זה, ואסורין בחדש מלפני הפסח, ומלקצר מלפני העמר. ואם השרישו קדם לעמר, העמר מתירן. ואם לאו, אסורין עד שיבא העמר הבא
You must be logged in to post a comment.