כלל גדול אמרו בשביעית, כל המיחד למאכל אדם, אין עושין ממנו מלוגמא לאדם, ואין צריך לומר לבהמה. וכל שאינו מיחד למאכל אדם, עושין ממנו מלוגמא לאדם, אבל לא לבהמה. וכל שאינו מיחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה, נותנין עליו חמרי אדם וחמרי בהמה. חשב עליו לעצים, הרי הוא כעצים, כגון הסיאה והאזוב והקורנית

 

Sheviis 8:2

שביעית, נתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה, לאכל דבר שדרכו לאכל, ולסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחמץ, אבל סך הוא את השמן. וכן בתרומה ובמעשר שני. קל מהם שביעית, שנתנה להדלקת הנר

הורד והכפר והקטף והלטם, יש להם שביעית ולדמיהן שביעית. רבי שמעון אומר, אין לקטף שביעית, מפני שאינו פרי

Sheviis 7:7

ורד חדש שכבשו בשמן ישן, ילקט את הורד. וישן בחדש, חיב בבעור. חרובין חדשים שכבשן ביין ישן, וישנים בחדש, חיבין בבעור. זה הכלל, כל שהוא בנותן טעם, חיב לבער, מין בשאינו מינו. ומין במינו, כל שהוא. שביעית אוסרת כל שהוא במינה, ושלא במינה, בנותן טעם

 

לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו, מתר למכרו. צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאין, מתרים למכרן. רבי יהודה אומר, אף מי שנתמנה לו לפי דרכו, לוקח ומוכר, ובלבד שלא תהא אמנותו בכך. וחכמים אוסרין

 

Sheviis 7:5

לולבי זרדים והחרובין, יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, יש להן בעור ולדמיהן בעור. לולבי האלה והבטנה והאטדין, יש להם שביעית, ולדמיהן שביעית, אין להם בעור ולא לדמיהן בעור. אבל לעלין יש בעור, מפני שנושרין מאביהן

אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי שמעון, שמעתי בפרוש, שמביאין מסוריא ואין מביאין מחוצה לארץ

 

Sheviis 7:1

כלל גדול אמרו בשביעית, כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה, וממין הצובעים, ואינו מתקים בארץ, יש לו שביעית ולדמיו שביעית, יש לו בעור ולדמיו בעור. ואיזה זה, עלה הלוף השוטה, ועלה הדנדנה, העלשין, והכרשין, והרגילה, ונץ החלב. ומאכל בהמה, החוחים והדרדרים. וממין הצובעים, ספיחי אסטיס, וקוצה. יש להם שביעית ולדמיהן שביעית, יש להם בעור ולדמיהן בעור

הרגילה